ציניות ורגשות בזוגיות

״מדוע הוא חושב שמותר לו לומר לי הכל ובסוף הוא מבין שנפגעתי ואז מגיב בהומור?״ דברי האישה.
״לא אחת קרא לי בשם גנאי וטען שזה היה בצחוק״, המשיכה האישה.

השאלה היא מתי הציניות יפה בזוגיות, ומתי יש להיזהר ממנה כמו מאש, ומהו מחיר הציניות השלילית.

ראשית, על הגבר להבין ולהפנים את דברי חז״ל: ״דע מאין באת ולאן אתה הולך״.
הגבר נברא מן העפר, והאישה נבראה מצלעו. מכאן למדו חכמים להזהיר ״להיזהר ביותר מכבודה ועלבונה של האישה שדמעתה מצויה״.

גבר בטיפול צעק לאשתו: ״כל הזמן את בוכה ומנצלת את דמעותייך בכדי לגרום לי להישבר״.
במבט שטחי ניתן לראות אכזריות, אך בעומק הטיפולי התברר כי אותו אדם גדל בילדות הרסנית ואלימה, רוויה ביקורת קשה. דמעותיו יבשו מרוב קור, ולכן אינו מייחס ערך לרגש עד כדי התעלמות מוחלטת ממנו. כאשר האישה רגישה יותר, ציניות פוגענית עלולה לגרום לה לחוש זלזול. ואם היא חוששת ממנו, נזכרים בדברי הכתוב: ״ותיבז לו בליבה״.

לא פעם נשמע גבר המתלונן שכל מה שהוא עושה אינו זוכה להערכה. עליו לשאול: מה גורם לאשתו שלא להעריך אותו? מדוע אין הערכה ראויה?
לעיתים יגלה כי דברי הציניות וההומור הזול שבפיו יוצרים אצלה אי נחת, ובמקרים חמורים אף זלזול.

יש מצבים המחייבים רשמיות והתנהגות הולמת, ופתאום מופיעות בדיחות ציניות או שפה לא מרוסנת הגורמות לאישה לתחושת ביזיון.

תגובתו תהיה: ״מה כבר אמרתי? למה את מנפחת דברים?״. 

אל יתפלא אם אשתו תחדל לצאת עמו לאירועים רשמיים או לביקורים משפחתיים בהם היא חשה אי נעימות.

יש שיאמרו: הצחוק מחזק את הבית, שובר מתחים, מוסיף שמחה.
אכן כן. ההומור בריא, ומחקרים מראים כי צחוק מסייע לבריאות הגוף והנפש. חכמים ציוו לשמוח ואין בכך מחלוקת.

אך יש דברים שהשתיקה יפה להם. ״סייג לחכמה שתיקה״.
הציניות השלילית, פעמים רבות, מגיעה מהגבר, בעוד האישה שואפת לרצינות ולאיכות מתוך רגישותה הגבוהה.

דוגמה נוספת היא הופעה חיצונית. בתקופת ההיכרות הגבר מדקדק בלבושו ובהופעתו. לאחר הנישואין לעיתים ההופעה מתרשלת. כאשר נשאל לפשר הדבר, יגיב בציניות: ״תזרום, אני אדם פשוט״.
האישה חווה אכזבה ולעיתים אף תחושת הונאה.

כמובן שיש גם נשים ציניות הפוגעות בבעליהן, אך בדרך כלל האישה רגישה יותר לאסתטיקה, לרשמיות ולכבוד.

לסיכום, השמחה היא יסוד מרכזי בבית. איכות החיים נמדדת ברמת השמחה, והילדים מושפעים מאווירת המתח או השלווה.

עם זאת נאמר: ״גילו ברעדה״. במקום של שמחה צריכה להיות גם מודעות וזהירות.
הציניות יכולה להוסיף הומור ושמחה, אך חובה לדעת מתי היא חוצה גבול. לא בכל מקום ולא כלפי כל אדם היא במקומה.

לפני שמילים נאמרות, ראוי לזכור: ״חכם עיניו בראשו״.