הקבלת פני שכינה
״יהי רצון שתשרה שכינה בביתכם״.
״איש ואישה זכו - שכינה ביניהם״.
אלו ברכות שכל זוג שואף לקבל בערב הכלולות, ולחיות לאורן בכל שנות נישואיו.
נושאים כגון משפחות מוצא, ניהול קונפליקטים, תקשורת ואינטראקציה נידונו בעבר. כאן נדון בהכנסת הברכה הביתה - ובהשראת השכינה בבית, מתוך שאיפה להבטיח שמירה וברכה על הזוגיות.
״ולאברם היטיב בעבורה״ (בראשית י״ב, ט״ז).
מה בא הכתוב ללמד?
במדרש משלי פרשה ל״א נאמר: ״בטח בה לב בעלה - זו שרה אמנו, שהעשיר אברהם בשבילה, שנאמר ולאברם היטיב בעבורה״.
נמצא כי בזכות האישה זכה אברהם לברכה. האם מכאן נלמד שרק בזכות האישה תשרה שכינה בבית?
במקורות מצאנו נשים גדולות אשר קדושתן העלתה את ביתן לדרגה גבוהה: אשת און בן פלת שהצילה את בעלה, אשת רבי עקיבא שהתנתה נישואיה בלימוד תורה וכל תורתו נזקפה לזכותה, ועוד.
אך מאידך, כאשר הגבר אינו נוהג בקום ועשה ואינו יוזם - הבית אינו מתקדם. הגבר נושא באחריות להנהגת הבית, ומעשיו לעיתים מכריעים את הכף לימין או לשמאל.
גם כאשר קיימת מחלוקת בתחום הרוחני, ניתן להביא שינוי - אך הדרך קובעת. גישה כוחנית תיצור התנגדות. גישה עדינה ושכלית תיצור הכלה והפנמה.
כדי שתשרה שכינה בבית, נדרשות דרכי התנהגות חיוביות בין בני הזוג. כאשר האווירה בבית רוויית קונפליקט ומתח שלילי - השכינה מסתלקת.
רבי עקיבא אומר בסוטה י״ז א׳: ״איש ואישה זכו - שכינה ביניהם״.
במה זוכים? בקדושת הצניעות ובשמירת הגבולות ההדדיים.
מנגד, מצינו באחאב המלך כי אף שעבד עבודה זרה, זכה לשפע ועושר. מדוע? משום שהשרה אחדות ואהבת רעים בישראל.
מכאן יש להבחין: יש הבדל בין ברכה לבין השראת שכינה.
ברכה יכולה לשרות גם במקום שאין בו שלמות רוחנית.
אך השראת שכינה דורשת קדושה, צניעות ועבודת מידות.
השראת שכינה בבית אינה סיסמה אלא תוצאה של עבודה יומיומית: כבוד הדדי, שמירת לשון, צניעות במחשבה ובמעשה, ונכונות לקדש את הקשר.
״וקדשתם עצמכם והייתם קדושים״. כאשר אדם מקדש עצמו מלמטה - מקדשים אותו מלמעלה.
בית שיש בו כבוד, עדינות, צניעות ושאיפה לטוב - מזמין אליו את הברכה, ואת השראת השכינה.
