אוצר המדרשים עמוד 81
״נר ביתו וקידוש היום - נר ביתו עדיף משום שלום ביתו. פירוש האור נקרא שלום, לפיכך מקדימין הנר שהוא אור ושלום ליין. ר׳ שמעון בן חלפתא אומר מנין שאין כלי מחזיק ברכה אלא שלום, שנאמר ה׳ עוז לעמו יתן ה׳ יברך את עמו בשלום״.
מכאן ניתן להבהיר את הדברים לאשורם: השלום הוא הכלי המחזיק את הברכה בבית. בלי שלום - אין ברכה.
גדול השלום בביתו של אדם יותר מכל דבר אחר. עם זאת, אין להסיק מכאן שמותר לחלל שבת עבור שלום בית או לפעול בניגוד להלכה. במצבים רגישים יש לפנות לדעת תורה וללמוד כיצד לנהוג נכון במסגרת ההלכה.
השלום הוא שמביא את הברכה. כדי להגיע לשלום אמיתי, יש ללמוד התנהגות מכובדת ומכבדת. לא לפגוע, לא להשפיל, לא להמעיט בערך.
יש לכבד את משפחות המוצא כפי שהן, ולא להתריס כלפי בן הזוג על משפחתו. פגיעה במשפחת המוצא פוגעת במעמדו ובזהותו של בן הזוג בתוך הבית.
יש לכבד את זכותו של בן הזוג להביע דעה. מצויים מקרים בהם אחד כופה דעתו על השני, ומתוך רצון להשליט סמכות מתעלם מדעת תורה וגורם לתסכול עמוק ומתמשך.
השוואות מתמידות הן מקור למחלוקת:
״ראה את חברך כיצד הוא נוהג עם אשתו״.
״ראי את חברתך כיצד מכבדת את בעלה״.
משפטים אלו מביאים את אש הקנאה והפירוד אל תוך הבית.
נאמר: ״איזהו עשיר השמח בחלקו״. לא נאמר באיזה חלק מדובר. מכאן נלמד שעל האדם לשמוח בחלקו - בתכונותיו, בבן זוגו, במה שקיבל מהבורא - ולא להביט בדשא של השכן שנראה ירוק יותר.
חיפוש מתמיד אחר מה שאין - מערער את יסודות הבית. השלום אינו תוצאה של שלמות חיצונית, אלא של קבלה פנימית.
כדי שתשרה שכינה בבית, יש לפעול במעשים המאפשרים את כניסתה ולא את סילוקה.
צניעות, כבוד הדדי, קבלת האחר, יחס הולם והכרה בצרכים הדדיים.
כאשר השלום קיים - הברכה שורה.
כאשר הכבוד נשמר - הכלי מחזיק שפע.
