תכונות השקר והחוצפה בילד
במאמריי הקודמים דיברנו על עיצוב הילד , דרך חינוכו והקניית הרגליו וזאת בבחינת טעימה .
במאמר זה אשתדל להרחיב בס"ד ככל שאוכל בנושא מידת השקר והחוצפה בילד וכיצד נוכל למנוע אותה מלהתפתח לקיבעון חלילה .
- כיצד הילד רוכש את תכונת השקר וכיצד את תכונת החוצפה ?
- מהי תכונת החוצפה בכלל ?
לפי המאמר הקודם שעסק בדרכי הקניית החינוך לילד , אנו נמשיך ונבהיר כיצד ילד מגיע לחוצפה:
ילד נולד בחוסר בטחון עצמי גמור ונשען באופן בסיסי על הוריו בכלל ועל אימו בפרט ומכאן נבחין שילד בוכה ולאחר חיבוק ומעטפת הוא מייד נרגע כי אז מרגיש בביטחון שעוטפו . ומרגע זה ואילך , הילד סומך על הוריו שיעטפוהו וישמרו עליו לכאורה מכל משמר ומכל מזיק חלילה .
לאחר תקופה מסויימת , הילד גדל ומנסה להסתדר בעצמו לכאורה אבל להורה ( לאמא ) קשה להתנתק ממנו במצבים מסויימים ואט אט הילד הופך להיות תלותי בהוריו .
במצב שזה יימשך חלילה , הילד עלול לגדול למצבים חרדתיים , לחוסר דעה עצמית , בעיות חברתיות ועוד...
מצב אחר , הילד בקטנותו סומך על הוריו כנ"ל והוריו עסוקים מאוד בכל מיני סיבות כאלו ואחרות מוצדקות יותר או פחות אבל הילד מרגיש בחוויה שלו שהוריו נוטשים אותו ומשם בטחונו בהוריו הולך ויורד עם השנים בחשיבה " שאין מי שדואג לי ".
עם השנים הילד מפתח חוסר אימון בהוריו וככל שיגדל המצב ילך לכיוון של קיבעון כאמור לעיל ( פיקצציה ) .
ילד שגדל בחוסר אימון כלפי הוריו , יהא קשה לו לקבל מהם מוסר והדרכה לגבי סדר יומו שכן הוא היחל לפתח לעצמו חשיבה ש " אין מי שדואג לי ולכן עלי לדאוג לעצמי ". מחשבה זו גורמת לילד שמאחר והוא דואג לעצמו , הוא מחליט לעצמו ומשכך הרי יתקשה לקבל את דעת הוריו .
כאשר הוריו ינסו להעביר לו מסרים או דרישות כלשהן והילד יסרב או יגיב בגישה אימפולסיבית , ההורה יגיב בתסכול ויכנה מצב זה של הילד " חוצפה ".
אם ננסה לפרש מושג זה הרי שעולה במחשבתו של ההורה " אני גידלתי את הילד ואני אחראי עליו וכיצד הוא אינו מקבל ממני ?
" הסרבנות של הילד לקבל מהוריו מתפרשת כ " חוצפה " , אבל במחשבתו של הילד זה מתפרש בצורה של " אני דואג לעצמי בגלל שאין מי שדואג לי " .
כמובן שהורה שהגיע עם הילד למצב זה , הרי הוא חייב להכניס התערבות טיפולית לתמונה וככל שיקדים כך ייטב לו , כיוון שישנו גיל הגורם למצב " אל חזור " ובהגיע הילד לגילאי הנערות , המצב יחמיר ויילך ויהיו אשר יעזבו את הבית או יבטאו את תסכולם במרד תוך ביתי. כל האמור אינו כולל את הסיטואציה שבה הילד המרדן,
ינסה לגרור את אחיו אחריו במטרה לזעזע את יציבות הבית ולגייס לעצמו אופוזיציה חזקה למלחמתו הפסיכולוגית בהוריו .
כלים להתמודדות במצב זה :
לדעתי קיימת חובה להיצמד להדרכה או ליווי של מנחה הורים :
תקופת הגיל הרך
עלינו להתחיל לנקוט בדרכי פעולה של בניית אימון עם הילד , הכוללים הקשבה לילד בעת מצוקותיו , להתעניין בו באופן קבוע ובעיקר כששב
מלימודיו או מהגן , לתת לו להביע את עצמו ולא להעביר עליו ביקורת ( כל זאת ברגעי הריפוי של המצב עד לתחילת שינוי. )
יהיו הורים שיתעייפו ממצב זה ומכאן שהכל ירד לתהום חלילה .
תקופת גיל הנערות
צעד ראשוני וקריטי בתהליך מחייב הפסקת ביקורת לגמרי בכל מצב שיהיה עם הילד . כל ביקורת תעצים את מצבו ותרחיק את הילד מהוריו יותר ויותר .
תהליך מתמשך יצריך את הורי הנער שבעת התקרבותם אליו תהא זו בצורה זהירה , שיחות נפש תדירות עם הילד על בעיותיו ומצבו הנפשי והגשמי , העברת מסרי אימפטיה לילד והבטחה על תמיכה בו בכל מצב שלא יהיה בו ( יש להיזהר בהבטחה זו ולהתייעץ קודם ) .
לציין כי תהליך זה אינו מבטיח כלל שינוי וככל שהגיל מבוגר יותר , המצב מחייב התערבות מקצועית יותר ויותר וללא כל הבטחה שהמצב יעבור שינוי , כיוון שזה תלוי ברמת הפגיעה של הילד מהוריו בעת קטנותו. עד כאן לעניין החוצפה. תכונת השקר לדעתי חמורה יותר כיוון שתכונה שנרכשת על בסיס חוסר אימון נוכל לתקנו אולי במחיר יותר גבוה ככל שהגיל מבוגר יותר אבל ישנה תקווה . כלעומת מידת השקר המתקבעת וגורמת לילד לחיזוק שלילי ( כפי שנרחיב בהמשך ) , הילד לא מוצא סיבה לתקן מידה לא חיובית זו כיוון שרואה בה הצלחה למטרתו.
מהיכן נרכשת מידת השקר אצל הילד ?
שתי אפשרויות עיקריות :
- מהורה שמשקר את הילד והילד מחקה את הוריו בכל תכונה נרכשת וגם בזו .
- ממצבים של חרדה מהדמות המחנכת או המטפלת , קרי , הורה , גננת , מחנך וכד'.
על נקודה ראשונה מיותר להתעכב , שהרי , הורה שמשקר את ילדיו צפוי לקבל הכל חזרה לכשיתבגרו מלבד חוסר האימון שהוא נוטע בהם כלפיו. כך שהמחיר כבד למכביר כדי לפתח העניין והכל ברור .
נקודה שניה עשויה להתפתח כמעט אצל כל ילד , שכן כל ילד מפתח חרדות טבעיות מלבד החרדות שירכוש בהתנהגותם של הוריו או מחנכיו .
מה הקשר לחרדה ? כל אדם באשר הוא , בעת חרדה מפתח הגנה האמורה לסייע לו לצלוח את החרדה . הן במודע והן שלא במודע .
כאשר ילד עושה צרכיו במכנסיו , וההורה שואל אותו בצורה מאיימת : " עשית צרכיך ?",
ברור שהוא יענה בשלילה כיוון שהוא מבין שאם יודה באשמה הוא ייענש בלשון המעטה .
"יש לך שיעורי בית ?" , לרוב הילד יאמר שאין . וזאת מחשש שהוריו ירדו לחייו ולא יניחו לו עד שיסיים .
מאידך , ילד הגדל במעטפת הורית בריאה ותומכת , מפרגנת ואימפטית , לא ביקורתית ומאפשרת לילד את המרחב שלו , ילד כזה לא יחשוש לומר שיש לו שיעורי בית כיוון שהוא יודע שהוריו יתמכו בו ויסייעו לו לצלוח את המצב הנתון . כמו גם ילד שעשה צרכיו במכנסיו , הוא יודע שכאשר אימו שואלתו והוא ענה בכנות , היא פשוט תגיע אליו ותחליף לו את בגדיו או את הטיטול וכד' ובכך הסתיים העניין .
מצב של שקר עשוי להתפתח גם בזוגיות , בקשר דואלי ( שותפות וכדומה ) ובכל מצב שבו האדם צריך להתמודד מול הצד השני כולל מצב של אברך כולל מול רבו , חייל מול מפקדו וכד'. לציין שככל שהגיל יותר צעיר כך החרדה גדולה יותר והסיכון לשקר יותר גבוה .
האם מידת / תכונת השקר היא בלתי נמנעת ?
בוודאי שלא . תכונה זו נמנעת ותלויה בהורי הילד בצורה מלאה ביותר . שכן באם הוריו יגשו אל הילד בצורה מעודנת , מכילה , אימפטית ובעלת מסר של " אין לך ממה לחשוש " , אזי הילד גדל בבטחון עצמי מלא , באימון מול הוריו ומול המערכת החינוכית וכד'.
הבעיה שלנו היא : שלרוב ההורים אינם עקביים בגידול הילד , אינם עוקבים אחר הנעשה בכיתה שכן ראיתי לא אחת מלמדים משקרים כדי להציל את כבודם ובכך משקרים את ההורה ולפעמים מול הילד . באם ההורה מגבה את המלמד כפי שראוי לעשות אבל לא בכל מצב , הרי הילד נכנס לתסכול עמוק , כועס על הוריו ומלמדו ולומד שהשקר משתלם .
חיזוק שלילי ייווצר אצל הילד כאשר הילד משקר , הוריו אינם מטפלים במצב החמור ואז הילד רואה שככל שהוא משקר הוא רק מרוויח ובכך ממשיך לשקר . ככל שיגדל , תכונה זו תעבור הליך של פיקצציה ( קבעון ) והילד בגדילתו יזכה לתואר של שקרן , יצור בעיות חברתיות , לימודיות , הוריו יענישו אותו ללא הפסקה ומצבו יילך ויחמיר .
לכל פניה או שאלה ניתן להתקשר אלינו בכל שעות היממה לנייד 052-3333146 . ינתן מענה עד 48 שעות .
