חסמים באישיות האדם

במאמריי הקודמים עסקנו בנושא הקניית הרגלים למרות שטעמנו טיפה בים החומר העוסק בנושא מורכב זה. הדרך להקניית הרגלים אצל הילד כרוכה בסכנות רבות ובכדי להבטיח הצלחה מירבית ככל הניתן מצאתי לנכון לכתוב על חסמים באישיות האדם.

תאור מקרה טיפולי בקצרה

אני: מה שלומך ואיך עבר השבוע?

המטופל: השבוע עבר מצויין.

אני: איך מרגיש ומה התחדש?

המטופל: הכל שיגרה ומצבי מצויין והכל בסדר.

אני: אם הכל בסדר מדוע היגעת היום לקליניקה?

המטופל: (שותק מספר שניות) איני יודע.

אני: אולי נחפש מה שלא בסדר שמתחבא מתחת לכל מה שבסדר?

המטופל: (צוחק) ומכאן נכנסנו לשיחה בת שעה שהיה קשה לסיימה על מצבו הנפשי בשגרה היומית.

מה עבר המטופל ומדוע היה לו קשה לפתוח את בעייתו המציקה לו שבגינה הגיע לטיפול מרחוק?

אדם המתקשה לבטא את מצוקותיו משדר חסמים פסיכולוגיים שנוצרים עוד מימי ילדותו. יתכנו חסמים שייווצרו גם במהלך חיינו ועל זאת נדבר במאמר הנדון. כדי להסביר את הנושא אתן דוגמא נוספת של מטופל רגשי בגיל צעיר: ילד בגיל 12.5 מגיע אלי עקב בעיות חברתיות קשות ומרדנות סביב הוריו המתקשים להגיע אליו מבחינה תקשורתית.

הילד מרבה להכות את אחיו הצעירים, מתקשה לתקשר עם חבריו וצובר פער לימודי בכיתה בצורה מהירה מאוד.

האב מתאר לי מצב בלתי ניסבל של ילד שקשה לתקשר עימו, מרדן, חצוף, אלים ועוד כינויים "חיוביים" על בנו. כמובן שהאב אינו רואה את אחריותו לנושא ומתנער מכך לגמרי.

האם מתארת לי מצב של ילד בעייתי מאוד, מטרפד לה כל שיחה עם חברותיה ומציק לה ללא הרף, הדברים גובלים בצעדים בלתי נסבלים ואינה יודעת מנוח.

הילד הגיע אלי ולקח לנו 5 מפגשים כדי לגרום לו להתחיל לתאר את מצוקתו האישית.

הילד בן בכור ( שזה גם מהווה סיבה לרוב לבעיה רגשית אצל הילד – על כך נדבר בהזדמנות אחרת ), מתאר מצב של ביקורת בלתי פוסקת מצד הוריו, גישה הממחישה לילד אפלייה בין אחים ( למרות שאין מחייב שההרגשה נכונה כלל ), גישה מעליבה מצד האב ומתעלמת מצד האם. ישנן סיבות נוספות ולא ארחיב...

מצב של ביקורת כפי שהרחבנו במאמריי הקודמים גורמת לילד לחשיפת חסרונו ובכך בטחונו העצמי יורד עם הזמן. מצב זה ככל שיחמיר ולא יתוקן, יגרום לילד חוסר אימון בהוריו ובכך מתחיל להיווצר מחסום פסיכולוגי אצל הילד. מאחר והוריו חסמו אותו ולא לימדו אותו להתבטאות ולבטא את רגשותיו, הרי שהאישיות שלו התפתחה למצב של מחסום. מצב של גישה משפילה עלולה לגרום אצל הילד מצב של חוסר בטחון ובוודאי מחסום פסיכולוגי, כל דמות ברת נשמה אשר תגדל בצל איום ואלימות מילולית או אחרת הרי שהיא תפתח אישיות פחדנית וחסרת בטחון ובמצבים קיצוניים לכשיגדל ועקב האישיות המרוסקת שלו שהתפתחה מגישה הורית שלילית, יתכן ויגיע לאשפוז פסיכיאטרי.

בעיניי חוויתי מספר מטופלים כאלה ואחד מהם הועלה באחד ממאמריי.

כיצד ניתן להימנע מהיווצרות מחסום אצל הילד ו/או אצל הבן זוג עימו אנו חיים?

נקודה בסיסית שעלינו לזכור תמיד היא: התפתחותו של הילד תלויה בנו ההורים כמעט במאת האחוזים ונשען אני על מדרש תנחומא על הפסוק: " כי האלוקים עשה את האדם ישר ... וגו' ". עסקנו בזאת בעבר ומכאן שאחריות גידול הילד היא רק עלינו ההורים ואל לנו לנסות להטיל את האחריות על הילד גם אם הוא בגיל הבחרות.

הרי שלא יתכן שגנן יגדל עץ ויצאו ממנו פירות באושים ואז יעמוד ויטיל אשמה על העץ.

מכאן ולאחר שהבהרנו כי אחריות על עתידו של הילד הינה בידינו, אנו נמצאים בנקודת מפתח בסיסית שעלינו לעשות כל מאמץ כדי לגדלו בצורה חיובית, אחראית ולהטמיע בו תכונות טובות כדי ליצור אצלו אישיות בריאה ויציבה.

אם כך הם פני הדברים הרי שההסתכלות סביב נושא חינוך הילד קלה יותר. וכן ביחס הזוגי ...

חשיבה חיובית ומקבילה:

כיצד היינו רוצים שהורינו יתייחסו אלינו? האם היה נוח לנו כאשר אבא צעק עלינו או היכה אותנו או השפיל אותנו בילדות?

נכון! שאלה רטורית! ומכאן אולי גם נאמץ את מצוות "ואהבת לרעך כמוך". מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך!

במצבים של קושי להתמודד בדרישות אלו, כגון, אב אמר לי: "קודם שבני ישתנה ואז אשתנה מולו". אסכים עם מי שיטען שזוהי טענה אבסורדית. הרי הבן הגיע למצב זה עקב התנהגות האב וכל עוד שהאב לא יעשה שינוי הרי הבן לא ישתנה לעולם.

גישתו המשפילה לילד גרמה לילד להיות חצוף ומרדן. גישתו הביקורתית לבנו גרמה לבנו להפסיק להאמין באביו וכיצד יטען שהפירות באושים בגלל העץ ולא בגלל הגנן שלא השגיח בעץ בעת נטיעתו וגדילתו?

האב אמר לי: " קשה לי להשתנות ". לאחר שעה קלה התברר שילדותו לא היתה רחוקה כלל מילדות בנו ומכאן האב נידרש להגיע לטיפול רגשי והדרכה הורית במקביל.

אמא שהתייחסה אל בנה כאל תינוק וגמלה אותו רק בגיל 4 מהנקה, גרמה לו לעבור אבחון מוטעה שהוכנס לגן עם תסמין אוטיסטי. בתום 3 שנות קשר טיפולי עימי, הילד עבר לתלמוד תורה רגיל.

מתברר שהאם הינה בת יחידה ללא אחים ואחיות וקיבלה "חום עודף" מה שגרם לה לתלותיות יתרה ואת כל ילדותה היא פשוט העבירה לבנה בן ה-3.

האם פשוט גידלה את בנה עם מחסום חמור מאוד שגרם לו לאיחור התפתחותי מה שעשה רושם של אוטיסט (מנותק).

חוסר הרצון של האם להשתנות גרם לה ( לאחר שמיציתי את הטיפול ) להחזיר את בנה לאחור ( ריגרסיה ) וכיום הוא בחור במסגרת חינוך מיוחד לצערי.

בהיבט של זוגיות הרי הדבר פשוט יותר: בן זוג המשפיל את הצד השני גורם לו עם השנים לירידה בבטחונו האישי ולמחסום ובכך הוא יתקשה לבטא את רגשותיו כלפי הצד השני.

מצב זה ייווצר אפילו אצל בעלי חיים שנגדל בביתנו.

אסכם מאמר מורכב זה בקצרה ואתן מספר כלים:

ראשית, לעולם אל תגשו אל הילד בגישה אימפולסיבית, אגרסיבית או אלימה. כמו גם לבן הזוג והדבר ברור!!!

שנית, אם כבר ניגשתם בצורה זו והילד משדר מרדנות או מצוקה רגשית כגון תסכולים, עצבנות יתר וכדומה, תעצרו הכל ותעשו סדר בדברים מול איש מקצוע כדי לאזן המצב בהקדם עוד בטרם מגיע הילד לגיל בלתי הפיך 12+, אצל בנות 11+. שלישית, מותר ולדעתי חובה להורה להתנצל לפני הילד בעת גישה מוטעית אבל בצורה מבוקרת ולא כרונית ובמצב של חוסר ידיעה יש להתייעץ עם מנחה הורים פסיכותרפיסט ולא לעשות טעויות נוספות. רביעית, גישה מתירנית מידי הגורמת לילד לקבל הכל וללא דיחוי עשוי לגדלו לחוסר בטחון וחוסר גבולות.

תתנו לילד תמיד להביע את רגשותיו ותסכוליו מה שיגרום לו לבטחון עצמי ואימון מול הוריו שיש לו למי לפנות ואל מי לשפוך שיחו. הורה המתקשה להכיל את ילדיו הוא משדר מצב של טיפול רגשי מחייב ודבר זה בא לידי ביטוי בגישה אימפולסיבית, גישה צעקנית ודחיינית. כאשר אנו מכילים את תסכוליו של הילד בילדותו, והוא לא יגדל עימהם.

ככל שנדחה את תסכוליו הוא יוציא אותם בבגרותו בצורה יותר חמורה וכואבת להורים.