גבולות ודחפים בחינוך הילד

זוג הורים שהגיעו אלינו לטיפול

האבא: " בני מתנהג ללא גבולות, קשה לו לקבל מאיתנו חשוב לו לעשות ככל העולה ברוחו ואינו שולט בכך לדברי המטפל הרגשי שלו ".

האמא: בני אינו מתחשב בי כלל, רואה רק את עצמו, משפיע על שאר ילדיי שעושים בבית מה שרוצים באין מפריע.

מהיכן מתחילים ולהיכן צועדים עם חוסר גבולות ודחפים שליליים אצל הילד?

בספר שמואל אנו נחשפים למצב שבו הנביא בא בטרוניה כביכול כלפי דויד המלך ע"ה. הנביא מתאר מצב שאבשלום בן דויד מנסה להמריד את צבאו של המלך נגד אביו. ואז הנביא מתאר את הסיבה ואומר "ולא עצבו דויד מימיו לאמר מדוע כך אתה עושה?" ( מלכים א',א' ).

המדרש מדבר על זה דברים קשים מנשוא וניתן לעיין במדרש תנחומא ספר שמות פרשת שמות פרק א' ולהתרשם מהדברים לעומק.

ממתי מעצבים את הילד?

ידוע המעשה על הורים שהגיעו לאחד מגדולי עולם ושאלו אותו את השאלה הזאת. שאל אותם לגיל הילד ואמרו שבן 3, ענה להם שהם איחרו את הרכבת.

עיצוב הילד מתחיל עוד בינקותו והחל מיום הולדתו. עיצוב הילד מותנה במספר פרמטרים ואולי יותר:

חיקוי – ילד שגדל לומד ממה שעיניו רואות. שימוש דוגמא בבית מהווה לפעמים גורם קריטי לעיצוב הילד למרות שממה שלמדנו אצל דויד המלך ראינו שלמרות מדרגתו הגבוהה, שחיבר את התהילים ועם זאת יצאו מתחתיו שני בנים רשעים אבשלום ואדוניה. שם הבעיה היתה אחרת ונעסוק בה בהמשך.

ילד אשר רואה את הוריו רבים בלי סוף ואינם מכבדים איש את רעהו, יגיע לתובנה שבכדי לשרוד עליך לדאוג לעצמך כי הוריך אינם יודעים לדאוג לעצמם ובטח שלא ידעו לדאוג לך. מעבר לזאת הרי שיקבל כלי התנהגותי שלילי שכאשר אתה רוצה להביע את עצמך עליך לצעוק או לדבר בצורה שלילית.

אגב, לעתיד הרחוק זה עשוי לפגוע ישירות בזוגיות כאשר בני הזוג צועקים אחד על השני.

הצבת גבולות ודחיית סיפוקים – כדי להציב לילד גבולות עלינו ללמוד את נפש הילד ( "חנוך לנער על פי דרכו" ) וללמוד את צרכיו בשגרה ובעת מצוקה. כדי להציב גבולות אצל הילד עלינו לגרום לו שיקבל מאיתנו את דברינו מתוך אהבה ולא מתוך פחד לעונש.

כדי להציב גבולות אצל הילד, עלינו ללמוד לנהוג עימו באסרטיביות תמידית ועקבית כדי לגרום לו שהדרך שלנו היא ברורה ולא ניתנת לשינוי ( מלבד מצבים מסויימים בהם טוב לומר לילד "טעיתי" שגם מכך ילמד שניתן לטעות ואיננו מלאכים ). חינוך לגבולות מצריך את ההורים לעצב את הילד לדחיית סיפוקים ( שזה נושא מורכב בפני עצמו ) שאז הילד למד שלא הכל מגיע כלאחר יד וישנם מצבים של " אני רוצה אבל אין !!! ". פספוס של חינוך לדחיית סיפוקים עלולה לגרום לילד במקום גבולות לחוסר גבולות ועם השנים המצב עשוי להתעבות ולגרום לילד מצבים לא נעימים בחייו. הורים אמרו לי על ילד חצוף: " מה לא עשינו עבורו? נתנו לו הכל !!! " עניתי שזו אולי אכן הבעיה שבגללה הוא שם.

מסר אחיד

עלינו ההורים לשדר באופן קבוע ותדיר מצב של זוגיות בריאה ודעה אחידה ללא זאת הילד לומד שיש קונפליקט בין ההורים ואז הוא לומד לדאוג לעצמו ולעשות ככל העולה על רוחו. מלבד זאת הרי שיעצב את עצמו למצב של פיצול ובעיניי ראיתי בני נוער שהתפרצה אצלם הפרעה דו קוטבית בשנות נעוריהם עקב גדילה של פיצול בבית.

אחד המטפלים הגדולים בעולם אמר פעם שילד מצפה לראות בבית "הורים" וזה מה שיגדלו לאישיות בריאה. כאשר הוא רואה "אבא ואמא" (ולא הורות מאוחדת אלא

 שני הורים ), הוא לומד לגדול לפיצול ולעתיד זה יגרום לו נזקים גדולים באישיות שלו.

זוגיות בריאה

 האם ניסינו לשאול עצמינו האם ניתן לבטוח באדם ולקבל ממנו עצות אם אינו יודע להתנהג או אינו בעל בטחון? אסכים שהתשובה ברורה לכל ושלעולם לא נקבל מאדם לא יציב או חסר בטחון. עדיף "לסמוך על עצמינו". ילד הגדל בבית מפוצל כנ"ל, לומד שאינו יכול לסמוך על הוריו שיגדלוהו בבטחה ויביאוהו לחוף מבטחים כי הם עצמם אינם יודעים לנהל את הספינה ומשכך "עדיף לי לנהל את הספינה למרות שאיני יודע איך אבל לפחות אני דואג לעצמי".

משם נבחין אצל הילד מצב של תחילת "חוצפה" ( שגם עליה נרחיב פעם אחרת ) ועם הזמן לסימפטום של מרדנות. מכאן נוכל להבין שהילד יתקשה לקבל מאיתנו מאחר ואיננו משדרים לו יציבות ומאחר שאנו משדרים לו חוסר בטחון עקב המצב הקונפליקטי השרוי בבית תדיר.

בדרך כלל, ילד ללא גבולות משדר לנו בטחון עצמי מופרז כאשר המציאות תראה בדיוק את ההפך, הילד יגדל לחוסר בטחון ועשוי לפתח חרדות כאלה ואחרות.

ממצב חרדתי זה ומתוך רצון לבלוט בחברה שדוחה אותו תדיר, הוא יעשה הכל בכדי להתבלט מה שיגרום לו לחציית גבולות ועם הזמן ולאחר שיתרגל הוא יאמץ דחפים שליליים שיביאוהו למקומות לא נעימים בחברה. מאחר והוא יכיר במצבו ( או שלא יכיר בתת מודע ) הוא יחפש את החברה שמתאימה לו ( חברה שלילית ופגועה ) מה שעשוי להגדיל אצלו את ההרס העצמי. ממעגל שלילי זה יהא קשה לו מאוד לצאת מה שיחמיר את מצבו החברתי והאישי. בכדי לחלץ ילד הנמצא בחוסר גבולות עלינו לפעול בדיוק הפוך מהמקום שמשם הרסנו את הילד. בדרך כלל, ההורים יעצמו עינהם ויטילו את האחריות על הילד ואכן זה נכון שכעת כאשר הילד בגיל 18 אחריותו במעשיו ועליו לתקנם ולדעתי האחריות מתחילה מגיל 13 כפי שנוכחנו לדעת בעניין יעקב ועשו "ויגדלו הנערים ויהי עשו איש יודע ציד איש שדה ויעקב איש תם יושב אהלים". מגיל זה הם כבר נעשו ברי דעה והתורה מעידה עליהם שעשו נעשה לאיש יודע ציד איש שדה ויעקב איש תם יושב אהלים. אבל הגדולה אצל הורים אחראיים מתגלה כאשר הם מקבלים אחריות ומבינים שהם גידלו את הילד למצב זה ועושים הכל כדי לסייע לו לשנות את מצבו והעזרה לילד היא קבלת האחריות. ברור שעל הילד לקבל אחריות ולהגיע לטיפול לעבוד על עצמו שכן ללא זאת הרי שהוא מתנער מאחריות ותהליך טיפולי לא יהא בר ביצוע.

לסיכום

גבולות אצל הילד נוצרים בעקבות האקלים בו הם חיים, היחס לו הם זוכים מהסביבה בכלל ומהוריהם בפרט, ומסרים אותם הם מקבלים ומהם הם לומדים בשנות חייהם

מהסביבה ומהוריהם. דחיית סיפוקים זהו תהליך שנוצר אצל הילד החל מיום הולדתו ועד לגיל נערותו שאז תכונותיו הולכות ומתקבעות כפי שלמדנו בעניין יעקב ועשו.

ולכן עלינו להיות זהירים לכל אורך שנות חייהם של ילדינו לבל נעשה טעויות בגישה אליהם או ביחס, וחלילה במסרים אותם הם מקבלים מאיתנו. קשה תרבות רעה בתוך ביתו של אדם ממלחמת גוג ומגוג, דאלו במלחמת גוג ומגוג כתיב ( תהלים ב' ) למה רגשו גוים, ולהלן כתיב ה' מה רבו צרי, וכיוצא בו עשה דוד באדוניה שלא רידהו ביסורין, ולא גער בו, ולפיכך יצא לתרבות רעה, דכתיב ( מלכים א א ) ולא עצבו אביו מימיו, ( מלכים א' א' ) ואותו ילדה אחרי אבשלום, והלא אבשלום בן מעכה ואדוניהו בן חגית, מהו ואותו ילדה אחרי אבשלום, אלא מתוך שיצא לתרבות רעה ולא רידהו אביו, וכתיב באדוניהו ולא עצבו אביו מימיו, אף הוא יצא לתרבות רעה לפיכך כתיב ואותו ילדה אחרי אבשלום ( שמו"ר שמות א' ). ואם נבין מכך שיש לייסר את הילד והרי זו טעות חמורה מיסודה שנאמר " כי לא בכח יגבר איש" ונאמר: "דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום" שמתוך דרכי נועם אתה תגיע לנתיב של שלום, והחכם באדם מבהיר בספר משלי כי חינוך נעשה מתוך " ואוהבו שיחרו מוסר " ( משלי י"ג ).

חציית גבולות – המקור ודרך הטיפול

" אני ממש מתוסכלת מהמצב וחסרת אונים ". אמרה לי אמא בהנחיית הורים. "אני מרגישה שהילד מנסה אותי בלי סוף. לוקח עוגות בלי רשות ובלי גבול, מטפס על השיש, מתחצף וכד'. מה אני עושה, אני פשוט מרימה ידיים ?! " מדובר באמא שהיא בת יחידה במשפחתה עם עוד אחים נוספים. ילדותה היתה גדושה בחום מהוריה, קיבלה את כל דרישותיה ואף מעבר לכך. לאחר מספר מפגשים של טיפול פסיכותראפי, האמא הגיעה לתובנה שהיא גדלה ללא גבולות, בטחונה האישי היה נמוך מאוד, הוריה לא עיצבו אותה לדחיית סיפוקים וכך היא העבירה את תכונותיה לבנה.

מקרה נוסף ושונה בעל אותן השלכות:

אב אשר גידל את בנו לאלימות קשה ודחיינות רבה, בנוסף הבן היה בכור מה שגרם לו בנוסף לגדול על וואקום רגשי וכך בהיותו בגיל הילדות המתבגרת, החל להציק להוריו ללא הרף, טיפס על שולחן הסלון בזמן אירוח, היחל לגנוב ממכולות, התנהגותו בכיתה היתה בלתי נסבלת ועמדו לזרוק אותו מהחיידר וכאן ההורים הגיעו אלי בקול זעקת ייאוש.

מהי חציית גבולות ומה מטרתה אצל הילד? חציית גבולות זהו סימפטום הנוצר כתוצאה מכמה סיבות כמו שני המקרים הנ"ל.

כאשר ילד מנסה להמרות את פי הוריו, הם רואים בכך חוצפה, חציית גבולות וכו', אבל אינם יודעים כי הילד משדר בעצם מצוקה רגשית קשה אשר באה לידי ביטוי בהפרעותיו ומרדנותו. ילד הגדל עם חסך רגשי, ברבות הזמן הוא יעשה הכל בכדי לקבל את תשומת הלב לה הוא זקוק גם במחיר של חוצפה להוריו או למחנך, הפרעות בשיעור או בבית, סרבנות להוראות וכו'.

מדוע בעצמם זה קשור אחד למשנהו?

אלא, אם ננתח את מצבו של הילד נראה כי חוסר תשומת הלב גורמת לו להבין כי אם לא ידאג לעצמו לקבלת תשומת הלב אין מי שידאג לו ומכאן מתחילים ההפרעות, החוצפה וכל שאר הסימפטומים השליליים. ככל שנעניש את הילד ולא נבין למצבו הרגשי החמור, הרי שהוא יחמיר את בעיותיו בכדי לנסות לפתור את מצוקתו הרגשית ולקבל את תשומת הלב לה הוא זקוק. ענישה של הילד במצב של חציית גבולות מראה כי להורים אין כלים להתמודד עם המצב והענישה בעצם משדרת חוסר אונים מצד הורי הילד.

כאשר הילד קולט את חוסר האונים של הוריו, הוא מחמיר את הסימפטום ומעבה את בעייתו וכך אנו רואים את הילד שהיה בעייתי בכיתה והחל לנהוג באלימות ללא סיבה מול חבריו. כמובן שחוסר טיפול בנדון עשוי להביא את הילד להפרעת קשב וריכוז, בעיות חברתיות ועם הזמן בעיות אלו יוחמרו כמו כל בעיה פסיכולוגית שאינה מטופלת.

חוסר טיפול בנדון כבר מגיל ילדות הצעירה עשויה לגרום לילד למעברים של מוסדות חינוך ולצערי מצב זה עשוי להרוס את אישיותו לגמרי.

לסיכום

חציית גבולות זהו סימפטום שבא לומר לנו ההורים שהילד זועק לעזרה והוא נושא מצוקה רגשית קשה הגורמת לו לבטא אותה על ידי חוצפה ( כלשונינו ).

ההסבר לחוצפה לדעתי הוא כך: התנהגות בלתי הולמת של הילד הנגרמת ממצוקה רגשית מול חוסר כלים מצד ההורה להתמודד עם הילד ומכאן ההורה מביע את תסכולו אל הילד בביטוי שנקרא "חוצפה".חציית גבולות זוהי צפירת הרכבת לפני התקלה הבאה.אין ילד רע, יש ילד שרע לו.

מחנך* טוב נבחן בשני דברים:

א. האם הוא מצליח לאבחן את מצוקת הילד?

ב.כיצד הוא מתמודד עם מצוקתו?

הגדרת המחנך אינה בכדי רק עובד הוראה אלא כל מי שאמון להיות משמש דוגמא עבור הילד כולל הוריו.

• מחנך = הורה, מחנך עצמו, חונך, או כל דמות אשר עשויה לעצב את הילד בדרך זו או אחרת.