״השיבה הביתה״

״נאלצתי להוציא את בני מהבית. פשוט זה כבר בלתי נסבל. כל היום אני נאלץ להתמודד איתו ואין לדבר סוף״. דברי אב מתוסכל ממצב בנו בגיל 15.

מאמר זה יעסוק בעיקרו בבעיית הנוער בימינו, כיצד להימנע מלהגיע לבעיות עם הנוער, מה עושים בעת בעיה שנוצרה כבר, ודרכי התמודדות עם נוער רגיל ונוער נושר.

כיצד אנו יכולים להימנע מלהגיע עם הילד לנערות כושלת?

במאמרים קודמים עסקנו בנושא היחס לילד, זמן איכות והקדשה של תשומת לב נדרשת, וזאת על מנת להבטיח קשר עמוק בין הילד להורה ולהיפך.

אופי הקשר הורה - ילד עשוי להבטיח או להכשיל את הקשר העתידי של הורה - ילד.

בעבר דיברנו על העיצוב של הילד אשר כמעט ונחתם בהגיעו לגיל 13. החל מגיל זה יהיה קשה לנו מאוד לשנותו או לגרום לו לשינוי חשיבתי או התנהגותי, אלא אם כן עד לגיל זה הקשר הנפשי של הורה - ילד היה מושקע ביותר והילד הגיע למצב של קבלה מוחלטת מהוריו. קבלה כפייתית עשויה לגרום לילד להצטברות של משקעים אשר עשויים להתפרץ בהגיעו לגיל הנערות הבוגרת (15-18), ואז המצב עלול להיות בלתי הפיך ואולי קיצוני יותר.

החל מגיל הילדות הבוגרת (4 ואילך), גישתנו מצריכה להרפות מן האסרטיביות ולהתחיל בגישה קוגניטיבית המסבירה לילד ומנסה לפרק את תסכוליו הנוצרים מרצונותיו מחד, וסרבנות ההורה מאידך. ככל שניגש אל הילד בגישה אסרטיבית ובלתי מובנת לו, עלולים להיווצר אצלו משקעים של תסכולים בלתי פתירים שיתפרצו בגיל הנערות למצב של מרד בהוריו, ואולי אף לפני כן. כדי למנוע מצב של ילד מרדן בנערותו, עלינו לעשות כל מאמץ כדי לגרום לקשר נפשי עמוק, מה שעשוי לגרום לילד לאמון חזק בהורה ומכאן לקבל ממנו הדרכה עתידית ועצות לחייו בהמשך.

בדרך כלל, מצב של קונפליקטים קשים ובלתי פתירים המתקיימים מול הילד, עלולים לגרום לילד למצב של חוסר אמון בהוריו, וכן למצב של משבר קיומי. ילד בדרך כלל מצפה לגדול תחת מעטה הורי והגנה מתמדת מצידם, וכאשר הוא מקבל מסרים של חוסר תקשורת הורית, זה מזעזע לו את היציבות בבית.

כיצד נתמודד עם נער שנמצא במצב מרדני ואינו מקבל מהוריו?

נער שהגיע לגיל מרדני ומסרב לקבל מהוריו - יש לנהוג במצבים אלו במשנה זהירות כלפיו מחד, ומאידך בגישה המשדרת גבולות. ואסביר דבריי:

כפי שהסברנו לעיל, ילד מרדן הוא ילד אשר בדרך כלל איבד אמון מהוריו והחליט לסמוך ״על עצמו״, מה שגורם לו לנסות להצליח ״בכוחות עצמו״ (ולעשות טעויות רבות שעלולות לגרום לו לנזקים חמורים בהווה ואולי אף לעתידו). התהליך שאמור לתקן מצב זה רצוי שיהא בנוי על ״בניית אמון״ או צעדים בוני אמון של ההורה מול הילד. לדוגמה, ילד שעבר ילדות ביקורתית או משפילה - הדרך לתקן זאת ככל הניתן היא הפסקת ביקורת.

ואז נשאל

ללא ביקורת אנו עלולים לעצבו לחוסר גבולות ואז מרדנותו תימשך?

התשובה פשוטה ביותר

ילד שגדל תחת ביקורת פיתח לעצמו חוסר גבולות עקב חוסר האמון מול הוריו, שגרם לו להבין שרק הוא יכול לדאוג לעצמו. ומשכך, פיתח לעצמו גבולות לפי זווית ראייתו, מה שעיצבו לחוסר גבולות. ומכאן נבין שכדי להחזיר לנער בוגר גבולות (לא בכל מקרה), הדבר אינו על ידי המשך ביקורת, אלא על ידי הפסקת ביקורת (הפסקת הנזק שעיצב לעקמומיות זו). ילד שגדל תחת ילדות משפילה כגון השוואתו לאחיו או חבריו, התנהגות הורית פרפקציוניסטית וכדומה - מצב זה עשוי לגרום לילד להתרחק מהוריו עקב תחושת ההשפלה שאימץ לעצמו או שחווה בצל הוריו. התיקון מול הילד יבוא לידי ביטוי בהפסקת ההשפלה מצד הוריו, ורצוי שיקבלו ליווי של מנחה הורים אשר יחפש יחד עמהם את נקודות ההשפלה, כיוון שבדרך כלל ההורה אינו מתכוון להשפיל את בנו, אלא פועל מתוך אמוציות השולטות בו, לפעמים אף מילדותו, אשר גורמות לו להתנהגות זו מול ילדיו (כפי שדיברנו על כך בעבר).

כדי לגרום לילד להגיע למצב של ״שיבה הביתה״ חייבים לתת לו תחושת ביטחון מכמה היבטים:

שיש לו על מי לסמוך.

אם איבד את האמון מול הורה זה - על איבוד האמון דיברנו בהרחבה בתחילת המאמר.

שההורה עבר תהליך של שינוי עם עצמו, וכעת תחושת הסכנה של הילד מההורה אמורה להתגמד בחלוף הזמן. כדי שההורה יעבור שינוי הוא חייב לעשות תהליך עם עצמו, וככל שהתהליך העצמי קשה, הרי שזה משקף מצב של הגעה למטפל כדי שיסייע לו לבדוק מהם החסמים המקשים עליו לעבור שינוי.

שהאקלים הביתי השתנה. ישנם מצבים בהם ההורה משפיל את ילדיו או מכנה אותם בשמות גנאי, דברים המשפיעים על ילדיו האחרים המצטרפים להתנהגות זו מול הילד הנפגע, ומכאן הילד הנפגע חי בתחושת חוסר הגנה מול הוריו בפרט והמשפחה בכלל. אגב, מצב זה עלול לגרום להתערבות הרשויות, ויהיו מצבים בהם הרשות תחליט להקים ועדת החלטה אשר תקבע על הוצאת הילד מבית הוריו למקום יותר ״מוגן״ לכאורה. (דעתי שוללת גישה זו, והעליתי כאן מצב זה כדי לעורר את המסוכנות לתוצאות החמורות).

לפני שנים מספר העברתי סדנת הורים על ״נוער נושר״ באחת השכונות החרדיות בירושלים. הסדנה הדגישה את התהליך אותו עובר ילד החל מגיל הילדות ועד גיל הנערות. לציין כי הורים שלקחו את הסדנה כאטרקציה, נשארו עם מצבם עד היום ואף החמירו אותו. הקשר עם ילדם נותק לגמרי, הילד חי בחו״ל מספר שנים וההורה ממשיך לרטון על הילד עד היום הזה.הורים שלקחו את הסדנה ברצינות רבה, שיקמו את חיי המשפחה והבית, והילד שב הביתה. עבר שינוי עם עצמו, למרות שאולי מבחינה השקפתית קשה יותר להחזיר את הילד למצבו האותנטי.

לצערי הרב, נתקלתי בילדים של עסקנים גדולים ואנשים חשובים למכביר, אשר אלו החליטו לסלק את ילדם מהבית ובכך גזרו את עתידו ואת הקשר שלהם מול הילד.

מכיר מקרוב מצב שבו הבת ניתקה קשר עם הוריה ומסרבת עד היום לקשר בין ילדיה להוריה. שוד ושבר. הנכדים גדלים ללא משפחות המוצא, והרי כבר הם ניזוקים, כפי שהבהרנו במאמר הקודם, שילד מחויב לגדול תחת מעטפת הורית ומשפחתית. מצב שבו אנו גורמים לילד לצאת נפשית ורגשית מהבית מחייב שינוי ותיקון והתנהלות הפוכה מול הילד כדי לגרום לו לחשוב על ״השיבה הביתה״. בטיפול רגשי מול נער או בחור שמנותק מהוריו, המצב מחייב את הוריו להתגייס לטיפול באופן אינטנסיבי ועקבי.

אי התגייסות הורית לתהליך הטיפולי עלול להביא את הבחור לתובנות אשר יחמירו את הריחוק מהוריו.

לייעוץ והכוונה ניתן לפנות אלינו ישירות בנייד 054-8486143, 052-3333146.
לקבלת חומר במייל ניתן להצטרף לרשימת תפוצה: shabga18@gmail.com