החשיפה והשלכותיה

מקרה ראשון

אמי נהגה לומר לי: ״אין לך תקנה. מתי תשוב כבר לישיבה? בילדותי נהגו להשמיע לי את אכזבתם ממני. מעולם לא שמעתי דברי חיזוק מהוריי. זה בעצם החל מהשקרים שלי שנועדו להגן עלי מפני תגובת הוריי״. ״בימי ילדותי נהגתי להביא דף קשר מהכיתה, ותגובת הוריי גרמה לי לפחד מדף הקשר, מהפתקים שקיבלתי כמעט יום יום. הייתי חרד להביא את הפתקים הביתה מחשש שיבולע לי״.

מקרה שני

״בילדותי תמיד הרגשתי דחוי. אימי נהגה לחשוף את מעללי בפני כולם. לא אשכח את הימים בהם ברחתי לחדר ומתחבא מתחת לשמיכה ובוכה. כל אחיי ידעו מכל הבלאגן שעשיתי ותמיד זכיתי לדיון סביב שולחן של שבת. אחיי לעגו עלי כל שנות נעוריי. הייתי מאוד דחוי בחברה, מה שגרם לי לנסות לקבל תשומת לב בצורה של הפרעות והתנהגויות חריגות בכיתה ובישיבה״.

מקרה שלישי

״בילדותי תמיד זכיתי לשמוע כמה אני שונה מאחי הקטן. מתי כבר תשתנה? אימי נהגה לשאול אותי בקול צעקני לעיני אחיי. מתי תפסיק למרר את חיי? שאלה אותי אימי ברגעי תסכול. כן, אלו זכרונות ילדות מגיל 8״. מתאר המטופל. מעולם לא זכיתי למחמאות ודברי חיזוק, ומלבד ביקורת איני זוכר מאומה.

בספר מלכים אנו נחשפים למעשה מצמרר שאירע בין המלך צדקיהו לנבוכדנאצר מלך בבל:

צדקיהו מלך יהודה ראה במקרה את מלך בבל אוכל ארנבת חיה. המלך הבין שצדקיה ראה זאת, ומשכך הוא השביע אותו לבל יספר זאת לאף אדם.
צדקיה לא עמד בדיבורו, הלך וסיפר את מעשה מלך בבל, מה שגרם למלך בבל להתבזות בפני מלכי העולם.נבוכדנאצר כעס מאוד ושלח את נבוזראדן להשמיד את ירושלים ולהביא את צדקיה עם בניו לארמונו. שם שחט את בניו מול עיניו, ועיוור את צדקיה ואסר אותו בבית האסורים עד יום מותו.

מדברי המדרש אנו נראה שחז״ל הרחיבו את המעשה המובא בשני פסוקים בספר מלכים, ונבין כי מלך בבל שאל את צדקיה מדוע הוא לא עמד בדיבורו ומדוע חשף אותו לעיני כולם לבזותו, וזה אשר גרם לחרון אפו של מלך בבל על צדקיה. ״כל המלבין פני חברו ברבים אין לו חלק לעולם הבא״ (פרקי אבות).

מדוע כה חמורה הלבנת פנים? מהם סכנותיה ונזקיה של החשיפה?

רבים הנזקים הנגרמים לנו במהלך חיינו. ישנם נזקים שנוכל לתקנם, וישנם נזקים שלא נוכל לתקנם ונצטרך לעבור תהליך כלשהו (טיפול רגשי או נפשי) כדי ללמוד לחיות עם הנזק שנגרם לנו לבל יפריע לנו למהלך חיינו. אחד הנזקים הקשים שיכולים להיגרם לאדם הוא העצמה שלילית. מהי העצמה שלילית בעצם?

העצמה שלילית נגרמת לאדם כאשר גורמים לו להבליט את תכונותיו השליליות בצורה זו או אחרת. ראינו במקרים שהובאו לעיל כיצד הורי הילד הבליטו את חסרונותיו וכשליו של הילד. העצמה שלילית יכולה לנבוע מביקורת מתמשכת מול הילד, הערות ללא הפסק ותגובות אימפולסיביות או אגרסיביות. לפעמים ביקורת כרונית יכולה לגרום לילד לסימפטומים טראומתיים אשר יתעצמו במשך שנות חייו של הילד.

״לאן שאני הולכת אני חושבת שכולם מביטים בי. קשה לי להסתובב ברחוב״. דברי רווקה בת 45 שמתקשה להשתדך.

המדובר בבחורה אשר קשורה לאימה (או שאימה קשורה אליה ברמה אובססיבית). האם פנתה אלי בקול תחנונים שאסייע לה להתפטר מביתה ולהשיא אותה. מתברר שלכל אורך הטיפול, האם חקרה אותה בכל יום שהגיעה הביתה ולא נתנה לה מנוח. כיום הבחורה בגיל 53 מאושפזת. נער בן 17: ״אני יוצא לרחוב רק בשעות הלילה כאשר אין אף אדם ברחוב. אני מרגיש שעוקבים אחריי בכל מקום שאני הולך״. נער שזכה ליחס משפיל מצד הוריו ומתקשה לצאת מהדיכאון בו הוא שרוי מזה שנים רבות.

הילד שהחל לשקר מסיפור הפתקים עשה זאת כהגנה מחשש לתגובת האב. לעניות דעתי (ואולי יחלקו עלי), ילד משקר רק מתוך הגנה מחשש ש...

כאשר הוא רואה שהשקר חילץ אותו וגרם לו להגנה ממשית, הוא יאמץ את התכונה הזאת, וככל שיגדל עם תכונה זו, הוא יאמץ אותה כתכונה התנהגותית ויתקשה לבער אותה כמו כל תכונה התנהגותית נרכשת. אין ספק ששקר אצל הילד הוא בלתי נסבל להורים בפרט ולחברה בכלל. אין ספק שקשה מאוד להתמודד עם ילד שמשקר. אבל אנו ההורים חייבים להשכיל ולהבין כי ניתן למנוע מילד ללמוד לשקר על ידי תגובה חיובית בעת מעידה בילדותו. ילד שמוכן לספר להוריו ששבר כוס או הפיל ביצה במקרר או נכשל במבחן, הוא מראה שאינו חושש מתגובת הוריו, מה שיגרום לו תמיד לחיות על האמת ולא לאמץ את השקר. ברם, מצב כזה הוא מצב שנבנה על ידי ההורים לאורך שנים מספר ולא מגיע כתכונה מולדת או גנטית, אלא יותר כהעברה בין דורית. מטופלת שהתקשתה לתקשר עם בעלה סחבה איתה מגיל 6 אירוע טראומתי שאירע עם הוריה. לאחר תהליך של טיפול קוגניטיבי היא הצליחה להשתחרר ולשוב לניהול חיים נורמטיביים.

החשיפה זהו מצב שבו אדם מבין שגילו את חסרונותיו וכשליו ומתקשה להכיל זאת. ככל שהאירוע הזה שב על עצמו, האישיות של האדם הולכת ומתפרקת עד כדי מצבים של דיכאון, חרדות חברתיות קשות מאוד וכד׳... כאשר אנו מגיבים לילד מול אחיו, מול אורחים, ברחוב או בכל מצב דומה, הילד עובר ״חשיפה״.

אמא הגיעה אלי לקליניקה בנתניה לפני שנתיים:

״רוצים להוציא ממני את הילד ומחייבים אותי לקבל הדרכה הורית״. מתברר שהבית חשוף למצבים לא נאותים, מה שגרם לילד להביא לגן את מה שרואה בבית.

לפעמים החשיפה יכולה להיווצר שלא בידיעתנו כלל, כגון הורים אשר אינם זהירים על שפה נקיה, מדברים על הכל בפני הילד, מתנהגים מול הילד ככל העולה על רוחם, ויש אשר אינם שומרים על צניעות בבית, מה שיכול לגרום לילד לפגיעה נפשית קשה. מלבד כל מה שפרטנו לעיל, עלינו להבין את עומק וחומרת העלבון שעובר הילד בעת מהלך החשיפה, שמכאן הבאנו למעלה את עניין הלבנת הפנים של האדם. חשיפה עשויה להיגרם גם בין בני זוג, כגון אחד מבני הזוג חושף בפני ההורים את כישלונות הצד השני, ובכך הוא גורם להורה השומע לתחילת תחושת זלזול כלפי הצד הנכשל. השפלות הדדיות בפני הילדים וכד׳. אחד היסודות החזקים של בני הזוג אמור להתבטא בזהירות על כבוד האדם וזהירות מירבית על סודיות מצד האחד על השני. תגובה כעסנית על ילד ללא בקרה עצמית יכולה לגרום לו לחשיפה עצמית בפני החברה או אחיו. טיפלתי בילד בגיל 4 במשפחה חרדית. מרוב שהאמא נהגה לכנותו חמור, שם זה עבר בכל בני הבית וכל אחיו נהגו לכנותו בכינוי אומלל זה. ילד זה כיום בחור בגיל 20 ומטופל במוסדות לפגועי נפש.

אכן מלך בבל כעס על צדקיה מלך יהודה בגזרת הכתוב בכדי לקדם את חורבן ירושלים. אבל הנביא לא בא לספר לנו סיפורי צדיקים אלא ללמדנו לדורות. ומכאן עלינו ללמוד שכל מעשה מלך בבל וצדקיה בא להזהירנו ביותר כיצד להתנהג עם האדם בכלל, ילדינו בפרט וקל וחומר עם בן הזוג.

חשיפת האדם עלולה לגרום לו עתיד של אדם מבודד.