גיל הבחרות וגישה הורית לבחור הבוגר
מאמר זה נכתב בלשון זכר לצורך הנוחות, ואינו מתכוון בהבנתו למין מסוים. ניתן להסבירו בצורה סימטרית.
גיל הבחרות מהווה תחום גילאים החל מגיל 18 ועד ליום החופה, שאז הבחור מתמסד ומתחיל בחיים חדשים עם בת זוגתו, לחיי משפחה.
ככל שהבחור נבנה בימי ילדותו, כך החלטותיו והכרעותיו עשויות להיות קריטיות לימי בחרותו.
זו תקופה של מעבר. הבחור כבר אינו ילד, אבל ברוב המקרים הוא עדיין גר בבית ההורים, תלוי בהם בחלק מהדברים ומחפש את הדרך שלו. ההורים, מצידם, צריכים ללמוד להיות הורים לאדם בוגר. בקליניקה שלי אני פוגש לא מעט משפחות שבהן דווקא המעבר הזה יוצר את רוב החיכוכים.
גישה הורית לבחור הבוגר
הגישה שלנו, ההורים, לבחור מחייבת זהירות רבה, הערכה וכבוד, והתעלמות מביקורת. במידה ואנו רואים צורך, עלינו לגשת בגישה זהירה מאוד ולבקש רשות מהבחור להעלות את דעתנו.
כניסה לחיי הפרט של הבחור עשויה לגרום לו להתנגדות נחרצת, וקל וחומר הפעלת לחץ על אינטרס מסוים.
ככל שניגש אל הבחור בגישה יותר ידידותית וקוגניטיבית, כך הוא יאפשר לנו להביע את דעתנו בצרכיו וציפיותיו.
הדברים ברורים, שכל עוד הבחור חי אצל הוריו, הרי הוא לא יוכל לעשות כרצונו ולנהוג כפי העולה על רוחו, אלא להישמע לכללי הבית ודרישותיו.
את הכללים האלה כדאי לקבוע בשיחה ולא בצעקה. בחור שמבין למה חשוב להורים שיודיע מתי יחזור, או שישתתף בעול הבית, יקבל את הכלל בקלות רבה יותר מבחור שמרגיש שמתייחסים אליו כמו אל ילד קטן. כדאי גם לבחור על מה מתעקשים, ולוותר על הערות בעניינים שאינם מהותיים.
הכנת הבחור לקראת הנישואין
כחלק מהתמודדות הבחור לקראת נישואיו, הוא עובר משבר רגשי עמוק, ועל ההורים להכיר במצב זה, לנסות לשוחח עימו תדיר שיחות נפש ולנסות להכילו ככל הניתן בכל רגעי המתח אותם הוא עובר. ככל שיתקרבו ימי הנישואין, כך המתח ילך ויגבר.
הכנה לנישואין מחייבת את הבחור, אבל אל לנו לחייבו למהלך זה כתנאי לנישואיו. במידה והבחור נמצא במסגרת ישיבתית, הרי זה יהווה חלק מהמציאות בה הוא חי. במידה ואינו במסגרת ישיבתית, נוכל להמליץ לו אבל לא לחייבו.
במידה ונגלה התנגדות מצידו, נוכל להעיר כי ייתכן ויעלו בנישואיו משברים עקב אי הכנה נכונה למעבר גדול זה, אבל לא יותר מכך.
הדרכה לפני החתונה עוסקת בדברים מעשיים מאוד. איך מנהלים ויכוח בלי לפגוע, איך מחלקים אחריות בבית, איך מתנהלים מול המשפחות המורחבות ומה מצפים זה מזו. בחור שמגיע אליה מרצונו מפיק ממנה הרבה יותר. מידע נוסף על הכנה לנישואין תמצאו בעמוד נפרד.
בתקופת המפגשים עם בת הזוג
בתקופת המפגשים עם בת הזוג, אנו מחויבים לגשת בזהירות רבה אל הבחור, לשמוע אותו בכל מצב, לפתוח את ליבו ולתת לו את המקום להביע את דעתו בנידון, ורק בסוף להביע את עמדתנו ולהבהיר לו שההחלטה בידיו בלבד.
היו בחורים שנישאו, וכל ימיהם האשימו את הוריהם שהרסו את חייהם בכך שקבעו להם עם מי להינשא.
בפועל זה אומר לשאול יותר ולהגיד פחות. מה הרגשת בפגישה? מה מצא חן בעיניך? מה מטריד אותך? שאלות כאלה עוזרות לבחור לברר עם עצמו מה הוא מרגיש, במקום להגיב לעמדה של ההורים. ואם יש לנו חשש אמיתי, כדאי להעלות אותו פעם אחת, בשקט ובענייניות, ולא לחזור עליו בכל הזדמנות.
גם המתח של ההורים עצמם משפיע. הורים שחוששים שהבן "יפספס" נוטים ללחוץ, והלחץ הזה מורגש גם כשלא אומרים אותו במילים. כדאי לדבר על החששות האלה בין בני הזוג, ולא להעביר אותם אל הבחור.
מתי כדאי להיעזר בליווי מקצועי
לפעמים השיחות בבית נתקעות. הבחור מסתגר, מתלבט זמן רב בלי להגיע להחלטה, או שהמתח בינו לבין ההורים כבר פוגע באווירה בבית. במצבים כאלה שיחה עם איש מקצוע, לבחור עצמו או להורים, יכולה לפתוח את מה שנסגר. אני נפגש גם עם בחורים לפני נישואין וגם עם הורים שרוצים ללמוד איך ללוות את הבן בתקופה הזאת.
ככל שנכבד את הילד בהיותו בחור, כך הוא יכבד אותנו לפני ואחרי נישואיו.
"כמים הפנים לפנים, כן לב האדם לאדם"
