פערים במוסד הנישואין
"בעלי אינו מבין אותי. כל מה שאעשה עבורו הוא תמיד יחפש אצלי את הצד השלילי ולעיתים אף יוצר מצבים של דברים שאמרתי לו כאשר בוודאות לא היו דברים מעולם".
הבעל טען: "האישה מתנשאת עלי וחושבת שהיא החכמה בעולם. תמיד היא מנסה לגמד אותי בכל דרך אפשרית".
כשאחד מבני הזוג מתקדם והשני נשאר מאחור
מדובר על עורכת דין בכירה שהייתה עקרת בית פשוטה ועקב המצב הכלכלי הרעוע וחוסר אחריות מצד הבעל לכלכלת הבית, ישבה עם בעלה וביקשה לצאת ללימודים אקדמאיים. לאחר התייעצות עם גורמים אקדמאים, אלו הציעו לה לימודי משפטים ובעלה הסכים לכל מהלך שנוצר.
השנים עשו את שלהם והאישה טיפסה במעלה ההר ופתחה משרד עורכי דין באזור המרכז והבעל נותר עם עבודתו הפשוטה.
חלק מעבודת הזמן, הבעל החל לייצר מחשבות של דימוי ירוד (שנוצרו עוד בהיותו ילד עקב דחיינות קשה מצד הוריו כלפיו ויחס משפיל) מול אשתו המתנשאת לדבריו, והמצב יצר קונפליקטים רבים הכוללים דרישה של סגירת המשרד, עבודה רק עם לקוחות נשים, צמצום העבודה והגעה יותר מוקדמת, וכאשר האישה רצתה לצאת להשתלמויות, "פתאום" נוצרו דרישות לזמן איכות וכדומה.
האישה בכל מהלך הטיפול הזוגי שידרה רגשות כלפי בעלה ומוכנה לעשות הכל כדי להציל את הזוגיות אבל הבעל המשיך להשפילה. זוג זה התגרשו בסופו של יום.
מקרה שני ופער שהפך לתמיכה הדדית
זוג שנישאו והאישה הייתה עקרת בית והבעל עבד כשכיר בחנות כלשהי.
האישה ביקשה לצאת ללמוד כדי לקדם את כלכלת הבית אבל חששה מכך שתתקדם וייווצרו פערים. הבעל אמר לה חד משמעית כי הוא מוכן להכל ואף יעבוד גם לילות כדי שתממש את משאלות ליבה.
האישה יצאה ללימודים אקדמאיים ונעשתה עצמאית ופתחה משרד לניהול פרויקטים.
יום בהיר, האישה פונה לבעלה ומבקשת ממנו לפתוח עסק עצמאי בתחום בו הוא עובד כיום, לתיאור הבעל "נעצרה נשימתי ועיניי זלגו דמעות".
ממשיך הבעל לתאר: "לא ידעתי כיצד להגיב ושאלתיה לפשר החלטה זו? אשתי ענתה ואמרה כי לא תשכח כיצד תמכתי בה בכל שנות לימודיה".
כיום הבעל עצמאי מביא הכנסתו בכבוד כאשר האישה מכניסה כמעט פי ארבע מבעלה אבל העסק שלו נראה כמו ארמון ושניהם תומכים האחד את משנהו לכל אורך הדרך.
מניתוח המקרים עולה שהיתכנות פערים בזוגיות היא אפשרית ונסבלת ואולי אף בונה אבל זה קורה כאשר הזוג פועלים ללא צרות עין וללא דימוי ירוד אחד מול השני.
כאשר ישנו מצב של דימוי ירוד מצד אחד מבני הזוג, המצב עלול להידרדר למקומות לא טובים כלל.
פערים שמתחילים כבר בהיכרות
לצערי הרב, תהליכי השידוכים או ההיכרויות כיום נעשים בצורה לא יסודית, רובם מתבססים על המצב הכלכלי או על מעמד בני הזוג או במקרים חריגים אף על סכומי הכסף שמביאים בני הזוג.
בחברה הפתוחה המצב חמור יותר בהרבה וההיכרות מתבססת על מראה חיצוני או על רושם התחלתי של מי מבני הזוג או על מעמדו.
בודדים במערך ההיכרויות יבססו את מטרתם על תוכן פנימי של בן הזוג או על התאמה באישיות של שני הצדדים.
בעולם החסידות התהליך הרבה יותר קצר ומהיר וישנם אשר אינם נפגשים כמעט כלל עד החופה והנה זה פלא אשר אחוזי הגירושין במגזר זה כמעט אפסיים.
מה שכן הבנתי שבמגזר זה עושים הכל וחופרים בבדיקות שתי וערב כדי ללמוד על אישיות בן או בת הזוג ומכאן שהיווצרות פערים לפעמים היא נמוכה ביותר.
לא אחת, נוצרים פערים עוד הרבה לפני הנישואין אבל עקב המצב הרגשי, אנו נוטים להתעלם מכל פגם שנקרה לעינינו ומקווים שלאחר הנישואין הכל ייעלם, כאשר בפועל קורה בדיוק ההפך.
ישנם מצבים שקיימים פערים בעצם המצב הנפשי של בן הזוג, כגון כאשר אחד מהם גדל בצל חרדות, אישיות דחויה, בצל עוני לעומת השני שגדל בצל עושר ומותרות, מצב השכלתי שונה ועוד.
ישנם מצבים של פערים השקפתיים כגון ששני בני זוג נישאו במצב דומה ו"פתאום" מי מהם עושה צעד שונה ומשנה את שגרת חייו כגון חוזר בתשובה, או שהאישה מתחילה להצטרף לזרם שונה כלשהו ואפילו מתחילה בפעילות כלשהי של הזרם הדתי וכדומה.
אכן יהא צודק לומר שבן הזוג לא יוכל לכפות על האישה להפסיק את המהלך אבל לצערנו הרב הצד המשתנה אינו מודע למהלך השינוי הדרמטי אותו הוא עושה ואינו מודע למחיר שמוסד הנישואין שלהם עלול לשלם.
נשוב למקרה הראשון ונבין כי האישה צעדה קדימה מהר מדי והבעל לכאורה נשאר מאחור.
מאידך, המקרה השני דווקא מתאר מצב שהבעל תמך באשתו ללא הרף, וכאשר זו התקדמה ומימשה את צרכיה, לא שכחה את עברה ואת תמיכת בעלה אלא להיפך, תמכה בו עד שהגיע למצב כמעט דומה.
בשני המקרים הפער עצמו היה דומה. ההבדל היה ביחס אליו. באחד הוא עורר קנאה והשפלה, ובשני הוא הפך להכרת תודה. כשאני עובד עם זוג שנמצא בתוך פער כזה, אני בודק קודם מה כל אחד מרגיש כלפי ההצלחה או השינוי של השני, ורק אחר כך מה השתנה בפועל.
איך מונעים פערים בזוגיות
כדי למנוע מצב של פערים בזוגיות, לדעתי ומניסיוני כמטפל זוגי אמליץ על אסטרטגיה שונה:
- עוד בהיכרות ולאחר מפגש ראשון ומקסימום שני, על בני הזוג להגיע ליועץ זוגי ורצוי בשילוב פסיכותרפיסט כדי לבצע התאמה זוגית ככל הניתן. ללא זאת לא רצוי להמשיך עוד מפגש שיצור תסבוכת רגשית ותקשה על פרידה במידה ובני זוג יגיעו לתובנה כזאת.
- במידה והקשר הולך ונבנה, הרי שרצוי היה להירשם לסדנת זוגיות טרום נישואין כדי לקבל כלים כיצד להתמודד לאחר הנישואין וללמוד כיצד לנהל קונפליקטים תוך כדי התחשבות במשפחות המוצא וכד'.
- ישנם מקרים בהם ההורים מנהלים את הליך ההיכרות. מאידך על ההורים לתת את שיקול הדעת הסופי לבני הזוג ואל להם לנסות ללחוץ עליהם להמשיך בגלל שיקולים כאלה ואחרים (איני מתכוון לתהליך של חסידויות מסוימות שהמבנה של הקהילה קובע את תהליך ההיכרות).
זוגות שכבר מתקרבים לחתונה יכולים לבדוק את הנושאים האלה במסגרת ייעוץ לפני נישואין, כשעוד קל לדבר עליהם בלי לחץ.
פערים יכולים להיות בונים אך בדרך כלל הם מהווים סכנה גדולה במוסד הנישואין.
