עיצוב התנהגותו של הילד נבנה החל מיום לידתו ועד לגיל בגרותו המאוחרת (12-13 שנים).

כדי ללמוד כיצד לעצבו - מהם צרכיו העתידיים, כיצד בונים הרגלים ועוד - נדרש לקבל החלטות גורליות, ולהיעזר בהדרכה הורית לתקופה מסוימת או בהיצמדות לסדנת הורים עקבית. תקלות בעיצוב ההתנהגותי של הילד עלולות לבנות אותו למצבים לא נעימים בעתידו, ואז הטיפול בבעייתו עלול להיות חמור שבעתיים.

בדף המאמרים תוכלו להיכנס, להתרשם ולקבל כלים מהותיים על הבסיס לעיצוב ההתנהגותי של הילד. ואם הכלים אינם פרקטיים עבורכם - זה הזמן ליצור עמנו קשר ולהזמין סדנת הורים או חוג בית, ובמקרים מיוחדים אף סדנה הורית פרטית.

ההדרכה ההורית שלנו משלבת טיפול זוגי ומתן כלים להורים כיצד להתמודד עם הילד.

גבולות ודחפים בחינוך הילד

זוג הורים שהגיעו אלינו לטיפול

האבא: ״בני מתנהג ללא גבולות. קשה לו לקבל מאיתנו. חשוב לו לעשות ככל העולה ברוחו ואינו שולט בכך, לדברי המטפל הרגשי שלו״.

האמא: ״בני אינו מתחשב בי כלל, רואה רק את עצמו. הוא משפיע על שאר ילדיי, שעושים בבית מה שהם רוצים באין מפריע״.

מהיכן מתחילים, ולהיכן צועדים עם חוסר גבולות ודחפים שליליים אצל הילד?

בספר שמואל אנו נחשפים למצב שבו הנביא בא בטרוניה כביכול כלפי דוד המלך ע״ה. הנביא מתאר מצב שאבשלום בן דוד מנסה להמריד את צבאו של המלך נגד אביו. ואז הנביא מתאר את הסיבה ואומר: ״ולא עצבו אביו מימיו לאמר מדוע כך אתה עושה?״ (מלכים א׳, א׳).

המדרש מדבר על כך דברים קשים מנשוא, וניתן לעיין במדרש תנחומא (ספר שמות, פרשת שמות, פרק א׳) ולהתרשם מן הדברים לעומק.

ממתי מעצבים את הילד?

ידוע המעשה על הורים שהגיעו לאחד מגדולי ישראל ושאלו אותו שאלה זו. הוא שאל אותם בן כמה הילד, והם השיבו שהוא בן 3. ענה להם: ״איחרתם את הרכבת״.

עיצוב הילד מתחיל עוד בינקותו, החל מיום הולדתו. עיצוב הילד מותנה במספר פרמטרים (ואולי יותר):

חיקוי - ילד לומד ממה שעיניו רואות. שימוש בדוגמה אישית בבית מהווה לעיתים גורם קריטי לעיצוב הילד, אף על פי שממה שלמדנו אצל דוד המלך ראינו שלמרות מדרגתו הגבוהה שחיבר את התהילים, יצאו מתחתיו שני בנים רשעים: אבשלום ואדוניה. שם הבעיה הייתה אחרת, ונעסוק בה בהמשך.

ילד הרואה את הוריו רבים ללא סוף ואינם מכבדים איש את רעהו, עלול להגיע לתובנה שבכדי לשרוד עליו לדאוג לעצמו, כי הוריו אינם יודעים לדאוג לעצמם, ובוודאי שלא ידעו לדאוג לו. מעבר לכך, הוא יקבל כלי התנהגותי שלילי: כשאתה רוצה להביע את עצמך - עליך לצעוק או לדבר בצורה פוגענית.

אגב, בעתיד זה עלול לפגוע ישירות גם בזוגיות, כאשר בני הזוג צועקים זה על זה.

הצבת גבולות ודחיית סיפוקים

כדי להציב לילד גבולות עלינו ללמוד את נפש הילד (״חנוך לנער על פי דרכו״) וללמוד את צרכיו בשגרה ובעת מצוקה. כדי להציב גבולות אצל הילד עלינו לגרום לו לקבל את דברינו מתוך אהבה ולא מתוך פחד מעונש. כדי להציב גבולות אצל הילד, עלינו ללמוד לנהוג עמו באסרטיביות תמידית ועקבית, כדי שיבין שהדרך שלנו ברורה ואינה נתונה לשינוי (מלבד מצבים מסוימים שבהם טוב לומר לילד ״טעיתי״ - וגם מכך הוא לומד שניתן לטעות ואיננו מלאכים). חינוך לגבולות מצריך מן ההורים לעצב את הילד לדחיית סיפוקים (נושא מורכב בפני עצמו). כך הילד לומד שלא הכל מגיע כלאחר יד, ושיש מצבים של ״אני רוצה, אבל אין״. פספוס בחינוך לדחיית סיפוקים עלול לגרום לילד לחוסר גבולות, ועם השנים המצב עשוי להתעבות ולהוביל למצבים לא נעימים בחייו. הורים אמרו לי על ילד חצוף: ״מה לא עשינו עבורו? נתנו לו הכל״. עניתי שזו אולי בדיוק הבעיה שבגללה הוא שם.

מסר אחיד 

עלינו ההורים לשדר באופן קבוע ותדיר זוגיות בריאה ודעה אחידה. ללא זאת הילד לומד שיש קונפליקט בין ההורים, ואז הוא לומד לדאוג לעצמו ולעשות ככל העולה על רוחו. מעבר לכך, הוא עשוי לעצב את עצמו לפיצול. ראיתי בני נוער שהתפרצה אצלם הפרעה דו-קוטבית בשנות נעוריהם עקב גדילה של פיצול בבית.

אחד המטפלים הגדולים בעולם אמר פעם שילד מצפה לראות בבית ״הורים״ - וזה מה שמגדל לאישיות בריאה. כאשר הוא רואה ״אבא ואמא״ (כלומר שני צדדים נפרדים ולא הורות מאוחדת), הוא לומד לגדול לפיצול, ובעתיד הדבר עלול לגרום לו נזקים גדולים באישיות.

זוגיות בריאה 

 האם ניתן לבטוח באדם ולקבל ממנו עצות אם אינו יודע להתנהל או אם הוא חסר ביטחון? התשובה ברורה: קשה לקבל הכוונה ממי שאינו יציב.

ילד הגדל בבית מפוצל, לומד שאינו יכול לסמוך על הוריו שיגדלוהו בבטחה ויביאוהו לחוף מבטחים, כי הם עצמם אינם יודעים לנהל את הספינה. ומשכך הוא מגיע למסקנה: ״עדיף לי לנהל את הספינה, למרות שאיני יודע איך, אבל לפחות אני דואג לעצמי״. מכאן נבחין אצל הילד בתחילת ״חוצפה״ (שגם עליה נרחיב פעם אחרת), ובהמשך בסימפטום של מרדנות. הילד יתקשה לקבל מאיתנו משום שאיננו משדרים לו יציבות, ומשום שאנו משדרים לו חוסר ביטחון עקב האקלים הקונפליקטואלי בבית. בדרך כלל ילד ללא גבולות משדר ביטחון עצמי מופרז, אך המציאות תראה בדיוק את ההפך: הוא עלול לגדול לחוסר ביטחון ואף לפתח חרדות שונות. מתוך מצב חרדתי ומתוך רצון לבלוט בחברה שדוחה אותו, הוא יעשה הכל כדי להתבלט. הדבר עלול לגרום לחציית גבולות, ובהמשך - לדחפים שליליים שיביאוהו למקומות לא נעימים בחברה. מאחר והוא יכיר במצבו (או שיכיר בו בתת מודע), הוא יחפש חברה המתאימה לו - לעיתים חברה שלילית ופגועה - מה שעשוי להגדיל את ההרס העצמי. ממעגל שלילי זה קשה מאוד לצאת, והדבר עלול להחמיר את מצבו החברתי והאישי.

כדי לחלץ ילד הנמצא בחוסר גבולות, יש לפעול בדיוק הפוך מן המקום שממנו נוצר ההרס. דרך כלל הורים יעצמו עיניהם ויטילו את האחריות על הילד. נכון שכאשר הילד בגיל 18 יש לו אחריות מלאה על מעשיו ועליו לתקנם. עם זאת, האחריות מתחילה מוקדם יותר. לדעתי היא מתחילה מגיל 13, כפי שנוכחנו לדעת בעניין יעקב ועשו: ״ויגדלו הנערים ויהי עשו איש יודע ציד איש שדה ויעקב איש תם יושב אהלים״. מגיל זה הם כבר נעשו ברי דעת, והתורה מעידה עליהם. אך גדלותם של הורים אחראיים מתגלה כאשר הם מקבלים אחריות ומבינים שהם גידלו את הילד למצב זה, ועושים הכל כדי לסייע לו לשנות את מצבו. העזרה לילד מתחילה בקבלת אחריות. ברור שעל הילד לקבל אחריות

ולהגיע לטיפול ולעבוד על עצמו, שכן ללא זאת תהליך טיפולי לא יהיה בר ביצוע.

לסיכום

גבולות אצל הילד נוצרים בעקבות האקלים שבו הוא חי, היחס שהוא מקבל מן הסביבה בכלל ומהוריו בפרט, והמסרים שהוא מקבל ומהם הוא לומד בשנות חייו.

דחיית סיפוקים היא תהליך הנבנה אצל הילד החל מיום לידתו ועד גיל נערותו, ואז תכונותיו הולכות ומתקבעות - כפי שלמדנו בעניין יעקב ועשו.

לכן עלינו להיות זהירים לאורך כל שנות חייהם של ילדינו, לבל נעשה טעויות בגישה אליהם, ביחס אליהם, ובמסרים שהם מקבלים מאיתנו.

״קשה תרבות רעה בתוך ביתו של אדם ממלחמת גוג ומגוג...״ (שמו״ר שמות א׳).

ואם נבין מכך שיש לייסר את הילד - הרי זו טעות חמורה מיסודה, שנאמר: ״כי לא בכח יגבר איש״, ונאמר: ״דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום״. מתוך דרכי נועם מגיעים לנתיב של שלום. והחכם באדם מבהיר בספר משלי כי חינוך נעשה מתוך: ״ואוהבו שיחרו מוסר״ (משלי י״ג).

״הפרעות התנהגותיות״

תחילתן של הפרעות התנהגותיות מתחילה בדרך כלל בילדות או בגיל ההתבגרות.

יש להבהיר שחלק מן התנהגויות אלו עשויות להיות נורמטיביות אצל ילדים אחרים. אולם הנטייה להתפתחות של הפרעות התנהגותיות מתבטאת בפיתוח דפוסים כרוניים של תוקפנות, התגרות, שיבוש חיי היומיום, עוינות ולעיתים אלימות.הטריגרים הגורמים להפרעות התנהגות מדענים זיהו גורמי סיכון הקשורים להפרעה זו, כגון: היסטוריה משפחתית של מחלות נפש או התמכרות לסמים, חשיפה לתרופות או לטבק במהלך ההתפתחות העוברית, התעללות בילדות, מתח, גורמי איכות הסביבה כגון חיים משפחתיים שאינם יציבים, העדר השגחה וקשיי משמעת. בעלי הפרעות התנהגות, ובעיקר ילדים, עלולים לסבול מהפרעות נפשיות, רגשיות או התנהגותיות אחרות, כגון :

• הפרעת קשב וריכוז והיפראקטיביות (ADHD).
• הפרעות נוספות העשויות לצוץ ולהתפתח כתוצאה מחוסר טיפול בהפרעת התנהגות:
• הפרעה דו-קוטבית.
• דיכאון.
• הפרעות אישיות למיניהן.
• התמכרויות למיניהן.
• סיכון מוגבר לפציעה.
• חציית גבולות בכל המישורים, גם במישור החוקי-פלילי.
• בעיות וחרדות חברתיות.
• כישלון בלימודים.
• בידוד חברתי.
• התאבדות.
• סימפטומים להפרעות התנהגות

כל ילד בעולם עשוי לעבור התנהגות חריגה כזו או אחרת. אך כאשר אנו רואים שהתופעה נמשכת למעלה מחצי שנה, ומופיעות התנהגויות חמורות יותר מן הנורמה של בני גילם - הדבר עשוי להצביע על כיוון של הפרעת התנהגות בהווה. בעיות אלו עלולות להתפתח לדפוסים כרוניים של תוקפנות, עוינות, התרסה ופגיעה בחיי היומיום.

ילדים עם הפרעות אלו עלולים לחוות התקפי זעם תכופים וארוכים, לפגוע בעצמם או באחרים, להיות מעורבים בפעילות פלילית, להסתבך בשקרים, לעשן, להשתמש באלכוהול או בסמים, להפגין התנהגות מתריסה בגלוי, או לעסוק בפעילות מינית מוקדמת. כמו כן הם עשויים להיעדר לעיתים תכופות מבית הספר או להיכשל בלימודים, ויש להם סיכון מוגבר לאובדנות.

התסמינים התדירים אצל בעלי הפרעת התנהגות:

• פעילות מינית מוקדמת
• התפרצויות זעם תכופות או משמעותיות
• עוינות
• שקרים
• התרסה גלויה כלפי הורים ומורים
• הרס רכוש
• התנהגויות של הרס עצמי
• היעדרות מהלימודים
• גניבה
• שימוש באלכוהול או בסמים
• מעשים אלימים ותוקפניים, כגון בריונות, לחימה או התאכזרות לבעלי חיים

טיפול בהפרעות התנהגות

הכרה בהפרעות התנהגות וטיפול מוקדם מועילים למצב. הטיפול מתמקד לעיתים קרובות בפיתוח מיומנויות לילד ולהורים. מעורבות איש מקצוע מתחום בריאות הנפש הכרחית.

עם התפרצות תסמינים, יש לקבל טיפול רפואי מיידי אם הילד עוסק בהתנהגות מאיימת, שאינה הגיונית, מפגין נטייה לאובדנות, סובל מפציעה רצינית, מנת יתר של סמים, הרעלת אלכוהול, או חווה מצב אחר הדורש טיפול חירום. טיפול רפואי מיידי נדרש גם אם הילד מסתבך לעיתים קרובות, חווה שינויים משמעותיים במצב הרוח, עוסק בהתנהגויות מזיקות או הרסניות, סובל מבעיות שינה, או מתמודד עם מצבים אחרים הגורמים להורים דאגה. במקרים מסוימים הפרעות התנהגות עלולות להיות מסכנות חיים ודורשות טיפול רפואי מיידי.

מקרים אלו כוללים תסמיני הרעלת אלכוהול כגון נשימה איטית, חוסר נשימה, קצב לב איטי, הקאות ממושכות, עור קר ולח, צבע כחלחל על השפתיים או הציפורניים, התקפי פרכוסים, בלבול או איבוד הכרה ולו לרגע, וכן טראומה כגון עיוות עצמות, כוויות, פציעות עיניים ופגיעות אחרות. טיפול רפואי רגיל לילד הוא צעד ראשון חשוב במניעה ובטיפול בהפרעות התנהגותיות. לאחר טיפול חירום, מתמקד הטיפול בפיתוח מיומנויות לילד ולהורים. ילדים עם הפרעות התנהגותיות מקבלים תכניות קוגניטיביות, הכשרת מיומנויות למגעים חברתיים ואימוני כישורי הסתגלות.

טיפול פסיכולוגי, פסיכותרפיה וטיפול קוגניטיבי-התנהגותי מועילים אף הם, במיוחד אם קיימות גם הפרעות מצב רוח או הפרעות אחרות. ההורים יכולים לקבל הדרכה הורית ולהשתתף בקבוצות תמיכה.